הכיתה שלנו

בשנת 2008 המחזאי הפולני תדאוש סלובודזנק כתב מחזה שעסק בלקחים שאנו מפיקים מאירועים היסטוריים. הוא קרא לו "הכיתה שלנו. היסטוריה ב-14 שיעורים". עשר הדמויות במחזה מגלמות אנשים אמיתיים שחיו בעיר הפולנית ידוובנה.

צלצול ראשון, היום הראשון בבית הספר. מי לא זוכר אותם? בנים ובנות נרגשים ומלאי תקוות מספרים על עצמם, על הוריהם ועל חלומותיהם. כך מתחיל הסיפור המשותף של חייהם וכך מתחיל המחזה "בכיתה שלנו". עשר הדמויות בהצגה יהפכו לחברים, הם ישתוללו, יריבו, ישלימו, יצילו זה את זה, יבגדו זה בזה, יאהבו, יקנאו וישנאו. רק דבר אחד נמנע מהם: לקרוע את החוט הבלתי נראה המקשר בין חייהם. כמו שהם עצמם אומרים: חבר לכיתה הוא כמו בן משפחה. הבמאית נטליה קובליובה: "בשנת 2000 יצא ספרו של י. ט. גרוס "שכנים" על חורבן הקהילה היהודית בעיר ידוובנה. הספר היכה בהלם את החברה הפולנית וחילק אותה לשני מחנות: אלה שרצו ואלה שלא רצו להודות באשמתם. עבור הפולנים אלה תולדות מדינתם אולם גם בהיסטוריה של רוסיה היו רגעים קשים. גם היום לפעמים עלינו לבחור צד ולקחת אחריות על מעשינו. כאשר עבדתי על ההצגה שאלתי את עצמי: מה אני הייתי עושה? דמויות בהצגה תוהות: מה יכולתי לעשות? אולם זו לא תשובה. בכל מקום שבו אדם חי בתנאי דיקטטורה הוא מפסיק להיות אדם והופך לזאב שזורע הרס סביב עצמו. הצגת תיאטרון היא הדרך הטובה ביותר להפיק לקחים מההיסטוריה. הצופה רואה מולו דמויות אנושיות שחושפות חיים שלמים של אנשים ומנתחות את הקשר בין העבר להווה ולעתיד.

"תדאוש סלובודזנק איננו היסטוריון ניטרלי. הוא מודאג מסוגיות אנושיות נצחיות והוא נלחם על טהרת נפשו של האדם. המחזה "הכיתה שלנו" זכה בפרס הספרות הגדול של פולין Nike. כאשר איש הציבור והעיתונאי אדם מיחניק העניק את הפרס למחזאי הוא אמר: כל עוד יש בפולין סופרים כאלה, אני מסתכל לעבר העתיד באופטימיות".

ההצגה ברוסית עם כתוביות בעברית

הבמאית – נטליה קובליובה

המעצב – אלכסנדר בורובסקי

המלחינה – קלאודיה טרברינה

שירה – דריה שרבקובה

הכוריאוגרף – אירינה פיליפובה