היצירה נובעת ממקום אישי ופרטי. גינץ לוקח את הצופים אל עולם רומנטי פנימי, למסע של נפש המחפשת בית לאחר ההתפרקות של הבלתי שביר והמוות השקט של האהבה. הוא מתרפק על האהבה, חוקר את הרגש האנושי והיחסים הזוגיים, וכמהה לאינטימיות בעידן שבו החברה רדופת שדים וערכי העבר התפרקו. 16 רקדני הלהקה מעוררים השתאות בכנות רגשית עמוקה ווירטואוזיות פיזית סוחפת.
למופע נכתבה מוזיקה מקורית, המהדהדת לעיתים רוחות מהרקוויאם של מוצרט, מאת המוזיקאי הבאר-שבעי הנפלא גיל נמט שאיתו גינץ משתף פעולה בשנית לאחר "פנים לבנות".
זהו רקוויאם לאהבה.
כוריאוגרפיה: תמיר גינץ
מוזיקה מקורית: גיל נמט
עיצוב תלבושות: אביעד אריק הרמן
עיצוב במה: אדם קלר
עיצוב תאורה: שי יהודאי
