מסע דרמטי בין ריטואלים קדומים לסאונד ותנועה עכשוויים, בין היפנוזה מתמשכת לעדינות תזמורתית, בין גוף לצליל.
מנצח: רועי אופנהיים | מלחין: אריאל בלומנטל
פולחן האביב של סטרווינסקי (1913) נחשבת ליצירה שטלטלה את ההיסטוריה של המוזיקה והמחול – הן בבחירת הנושא הפולחני והפראי, והן בשפה הקומפוזיטורית חסרת התקדים שלה.
הכוריאוגרף שחר בנימיני יוצר בהשראתה יצירת מחול חדשה בשיתוף פעולה הדוק עם תזמורת המהפכה ועם המלחין אריאל בלומנטל. בלומנטל הוזמן להלחין תגובה מקורית משלו ליצירה – לא עיבוד מחודש, אלא יצירה חדשה לחלוטין שמתכתבת עם סטרווינסקי, ונבנית דרך תזמור עכשווי הכולל גיטרה חשמלית, סינתיסייזר וכלי הקשה ייחודיים.
התוצאה: טקס בימתי עכשווי – פוליריתמי, גופני ומהפנט – בביצוע להקת הבית למחול.
אחר הצהריים של פאון (1894) מאת קלוד דביוסי נחשבת לאבן דרך במוזיקה המערבית – רגע שבו היצירה מפסיקה לספר סיפור במובנים הדרמטיים של הרומנטיקה, ומתחילה להתגלות כמצב תודעה שנבנה מצבע, תנועה, הדהוד וזיכרון. במקום מבנה נרטיבי ברור, דביוסי מציע תמונה מוזיקלית שנעה כמו נשימה – עשירה בגוונים, מרומזת ופתוחה לפרשנות אישית.
היצירה העניקה השראה לכוריאוגרפיה פורצת הדרך של ניז'ינסקי בבלט הרוסי, והפכה לסמל למהפכה אסתטית גם בעולם המחול.
גם כאן שחר בנימיני יוצר שכבה כוריאוגרפית חדשה, בשיתוף פעולה עם בלומנטל, שהתבקש להתכתב עם היצירה המקורית ולהביא פרשנות מוזיקלית חדשה בביצוע חי של תזמורת המהפכה. הכוריאוגרפיה מתפתחת על הגבול שבין תנועה לחלום.
לסיום תבוצע בולרו מאת מוריס ראוול (1928).
היצירה נכתבה במקור כבלט שלם, והמבנה שלה פשוט באופן כמעט שערורייתי: מקצב אחד ומלודיה אחת שחוזרים שוב ושוב, עם שינויים בלתי פוסקים של צבעים תזמורתיים ההולכים ומגבירים את עוצמתם עד לתחושת אקסטזה.
זו אחת היצירות המפורסמות ביותר בעולם המחול – בזכות המבנה ההיפנוטי שלה, הצטברות הדרגתית של עוצמה והתחושה הכמעט אובססיבית שהיא מעוררת, שהולכת וגוברת מרגע לרגע.
BOLERO X, שיצר שחר בנימיני עבור 50 רקדנים והפכה לסנסציה בינלאומית, הוצגה על במות מובילות ברחבי העולם – גרמניה, קנדה, צרפת, סין ועוד.
כעת, לראשונה בישראל, תבוצע היצירה בליווי תזמורת חיה, בגרסה שמביאה את העומק, הקצב והחזרתיות ההיפנוטית של הבולרו מהפרטיטורה אל תוך התנועה.
המופע הקרוב:
